חזרה


הספדים מהלוויההספדים מהשלושים
מיקי נבואילנה אלחדף, מחנכת ותלמידי י'4
אילנה אלחדף, מחנכת ותלמידי י'4שכבת י' מצפה אבי"ב
מצפה אביבדלית
שכבה י' מצפה אבי"בשרה זרח
משפחת הדיסאוטונומיהנעמי ארבל
היאליאמא
אליעז לביא - גלילאו
אבא





אלמוג היקר שלנו,

אני מבקש להיפרד ממך כאן בשם אנשי בית הספר שמאד מאד אוהבים אותך,
הכרתי אותך 4 שנים, ובעיניי היית אדם יחיד ומיוחד; נשמה רחבה ועמוקה של ציפור דרור הכלואה במגבלות הגוף והגורל.
כשלמדתי אותך מקרוב יותר- קשה היה שלא לחוש באור הרב שנגה ממך.
יש בתוכנו אנשים נדירים שיש בהם את התכונה לעבור דרך מסע חייו של הזולת, לגעת בו ברפרוף,
ולגרום לו להביט מחדש על חייו ממקום אחר -

אתה היית איש כזה:
קרן אור שהאירה את חיינו בבית הספר, ואני זוכר מקרים רבים של חצאי משפטים מפיך,
שגרמו לי לחייך שעות רבות לאחר שנאמרו, ולחפש בעצמי - כיצד ניתן להגיע לאופטימיות, בגרות ורוחב לב כמו שלך.
מעט מאד זמן היה דרוש להשבות בקסם שלך, ברוח שלך ולהביט לתוך היופי שבך.

בארץ שלנו נותנים ציונים לשבח ואותות גבורה על ניצחון בקרבות, על כיבושים;
אני רוצה לומר לך, שמעולם לא פגשתי איש אמיץ כמוך, ואני מבקש להעניק לך מטעם בית הספר את אות הגבורה שלנו-
על יכולת המאבק במגבלות, על אומץ הלב והנחישות; להעניק לך מטעמנו את אות המופת- על הסבלנות, הסובלנות, רוח הלב וראיית האדם שהיו בך.

קטונתי מלהבין על מה ולמה נאלצת לעמוד במבחנים הקשים הללו, אבל אותנו לימדת ואנחנו חייבים לך הרבה.
ולהוריך הטובים- אני מבקש להעניק מאתנו את אות הלב על נתינה ללא גבולות, על התמסרות, על אהבה מופלאה, חפה מכל מכשול.

אלמוג תלמידנו ורענו, אלמוג מורנו ורבנו- תחסר לנו מאד מאד,
אבל אני יודע שהקסם שהשרית על כולנו לא יתפוגג ואם למדנו ממך באמת,

אז נדע כיצד להישיר מבט ולהמשיך מתוך הכאב הגדול הזה.

מיקי נבו



למעלה


***************



"המילים, המדברות על המוות
חלשות ופושטות באיטיות
בנימים הדקים של הלב"

מה נאמר על נער שהיה כל כך מקסים?
שהיה עטוף באהבה וידע לאהוב
שהיה מוקף בחום, נתינה ורגישות
שידע להעניק חום ואהבה לכולנו, להתרגש ולרגש.
שלא ידע לכעוס ולא ידע לשנוא
אך ידע לחמול ולשמוח.

נזכור אותך, אלמוג, צוחק, מחייך, שמח ומתלהב
נזכור את מאור הפנים ואת אהבת החיים
נזכור את התום והצניעות הרבה.
"אנשים צנועים באמת גם מותם חרישי
כמעט כמתנצל: אנא, סלחו על הטרחה, לא יכולתי אחרת.
אנשים צנועים מתים בשקט, כמעט בנשיקה, הרחק ממילים".

ואם ישאל המלאך: "מה ברצונכם תלמידי י'4
למסור למלאך שהגיע זה עתה למלכות השמיים?"
נאמר: "מסור לו כי אנו אוהבים אותו,
כואבים את אובדנו
וכבר מתגעגעים...

אילנה אלחדף, מחנכת ותלמידי י'4

למעלה


***************


פרידה מאלמוג

תושבי מצפה אביב עומדים סביב
המומים, בוכים וכואבים.
מיום שאושפז אלמוג בבית החולים
דאגנו, ליווינו את המשפחה וקיווינו לטוב יותר.
ופתאום זה בא. כרעם, כמכה כואבת-
אלמוג לא איתנו עוד!

האלמוג, אומר הפרשן והבלשן אברהם אבן שושן,
משמש אחרי הוצאתו מהים לתעשיית תכשיטים ומחרוזות.
כך גם אלמוג שלנו משאיר אחרי לכתו תכשיטים ועדיים.
והתכשיטים הם קודי התנהגות חברתיים- קבלת האחר כמות שהוא.
זה התחיל בילד שבא לפעוטון והילדים למדו שחבר משקים
גם דרך קשית ולא רק בכוס.
והמשיך בתור לאוטובוס- לא דוחפים ולא מתפרעים כשאלמוג איתנו.
ואפילו אנחנו המבוגרים חברי המזכירות למדנו לאשר סלילת כביש מחוץ לתוכנית- כי אלמוג צריך.

יחסר לנו אלמוג שתמיד יש לו מה לומר.
אלמוג שחבר של כולם, של ילדים, של הורים, מי מבדיל בכלל...
אלמוג שכול כך מתעניין בכול. שמנסה להשלים חסרים באהבתו לספורט,
חולה על מכבי תל אביב,
מה קורה במשטרה???

והציפורים... והתוכים - יש יום לספר.

אלמוג... אלמוג... ואתה לא פה.

תושבי מצפה אבי"ב

למעלה


***************


אלמוג

למרות התקופה הארוכה בה גדלנו יחד, אין לנו מושג מה לומר לך ברגעים קשים אלו.
גם בתקופה כל כך קשה בה הדרדר מצבך, אף פעם לא איבדנו תקווה ותמיד קיווינו לטוב, גם אתה האמנת ותמיד היית אופטימי.
אנו זוכרים ואף פעם לא נשכח את הרגעים היפים שהיו לנו ביחד.
איך תמיד היית שמח בכל מצב ותמיד ידעת להעלות חיוך על פניך ועל הפנים של כל אחד מאיתנו.
בתקופה האחרונה נאבקת בכל כוחך ורצית להמשיך לשמוח ולשמח. ראינו אותך נאבק ורצינו לעזור לך בכל דרך אפשרית.
ניסינו, ואנו מקווים שמה שעשינו שיפר את הרגשתך.

הדבר היחידי שאנו יכולים לומר לך הוא שאנחנו מתגעגעים אליך ותמיד תהיה חלק מאיתנו.

תהיה לעד נצור בליבנו.

אוהבים אותך, שכבה י' מצפה אבי"ב

למעלה


***************



"ילדיכם אינם ילדיכם,
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
חיים עמכם, אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם."
ג'ובראן חליל ג'ובראן.


נתתם לאלמוג את אהבתכם כל יום כל שעה כל דקה.
נתתם לו כוח, לשאת את הכאבים והסבל הפיזי, בשמחה.
נתתם לו מבט אופטימי ויכולת מדהימה לתקשר עם כולם בפתיחות.
נתתם לו משפחה חמה ומגוננת- תמיד הייתם בשבילו.
בכל שביל שבו הלך על רגליו הכואבות- ליוויתם אותו.
כל נשימה שנשם אל ריאותיו הפגועות- נשמתם איתו.
בכל מבט סקרן שהעיף על העולם- קיבל מכם עוד ידע.
בכל ליטוף שליטף באצבעותיו הקטנות- היה הליטוף הגדול שלכם.
חיבוק חם ואוהב וארוך של 16 שנה.
וגם כעת בחודשיו האחרונים- לא הרפיתם לרגע.
עשיתם ככל יכולתיכם להחזיר את אלמוג, את רוחו, אל גופו.
הבאתם אותו הביתה, לטיפול סביב השעון, סביב העייפות, סביב התקווה.

אנחנו, חברי העמותה, זכינו להכיר זוג הורים מיוחדים, שנתנו לא רק לאלמוג את היכולת והמרחב להיפגש עם העולם בשמחה, אלא גם נתנו לכולנו- ממרצם, מחכמתם, מכוחם- והיוו דוגמא לרבים בדרכם הצנועה ורבת העוצמה- לגייס את החברה מסביב, להכיר את המחלה ולא להיבהל.
משפחת הדיסאוטונומיה, בוכה אתכם היום, כשאלמוג מחזיר את רוחו האיתנה, הבריאה, האמיצה, מלאת האהבה- לבורא ונפרד מגופו החולה, הדואג, הכואב.

כולנו אתכם באהבה רבה והערכה שאין שיעור לה.

משפחת הדיסאוטונומיה

למעלה


***************


שקט ממלא את האויר

השקט שאחרי הסערה

שקט שמחליף את שמחת חייו של ילד שכבה.

שקט ממלא את המקום החסר

שקט ששום רעש לא יפר.

שקט שפעם היה ילד שלא רצה להתבגר.

ילד חרוץ שנון וחכם.

ילד מלא אהבה ואהוב על כולם.

אך עכשיו השקט מחליף את כל אלו

שקט ממלא את מקומו


היאלי

למעלה


***************


20 במאי 2002

ביום עצוב זה הורים נפרדים מילדם,
אין כח למילים לבטא נכונה את ההזדהות, החברות והאהבה אותם אנו חווים ומרגישים למשפחה.
ולמרות זאת אנסה... אלמוג, יפה, ערן, נטע ואראל התמודדו במשך שנים ארוכות עם מציאות קשה ואכזרית.
משפחות רבות לא עומדות בכך, אינן עומדות בעומס הפיזי והרגשי.
ילדים רבים לא זוכים לקבל את מה שאלמוג קיבל, ומשפחות ואנשים רבים לא זוכים לקבל את מה שאלמוג העניק.
זכות גדולה נפלה בחלקי ללמוד מערן, ובאמצעותו גם מיפה, שניתן לשנות סדרי עולם.
למדתי פרק על נחישות, אופטימיות ומסירות ללא גבול.
למדתי כיצד ניתן לשלב עומס פיזי ורגשי עם חיים שמחים, קריירה, עשייה ובנייה.
למדתי עד כמה משפחה אוהבת ותומכת תרמה לעיצובו של אלמוג כילד חייכן, סקרן, תקשורתי, מקבל ונותן.

ביום פרידה זה אנו נפרדים מאלמוג, אבל איננו נפרדים ממה שאלמוג ובני ביתו מסמלים - חוסן ותקווה.



יהי זכרו ברוך.

אליעז לביא - גלילאו

למעלה


***************


מתנה -

אלמוג הוא מתנה שזכינו לקבל

אלמוג לימד אותנו מה זה:
לאהוב את כולם ולהיות נאהב,
בבית הספר- הילדים הנפלאים, המורים
בישוב ובקהילה, החברים הנפלאים
קטנים כגדולים, קשר נפלא
להלחם במגבלות
להנות מהחיים ולמצות כל רגע, אושר אמיתי מכל דבר
תמימות, תום ויושר- ללא פוליטיקות ואנטרסים
אלמוג לא הולך מאיתנו. בלבנו, בנשמתנו ובמעשינו הוא יישאר תמיד.
אלמוג ניתק עתה מהקשיים הפיזיים שאיתם היה צריך להתמודד מילדות, והוא עף אל השמים שם יוכל לנוע בחופשיות.

כמו אותו גוזל שהשתחרר מכבליו.


אבא

למעלה


***************


אלמוג יקר,



חודש ימים עבר מאז הלכת מאיתנו, ואנו כאן מבקשים לספר לך, מה קורה אצלנו בכתה.

מנסים להכנס לשגרת היומיום ולהתכונן לבחינת הבגרות בלשון, אך חסרונך והידיעה שאבדנו אותך מקשה על החזרה לשגרה.
בכל בוקר כשאנו נכנסים לכתה מקדמות אותנו התמונות שעל הקיר ומהן אתה מביט עלינו בעיניים קורנות,

חיוך "בוקר טוב" של אלמוג כפי שהכרנו.


המורים נפרדים מתלמידי הכיתה, ובכל שיחת פרידה מזכירים אותך כחלק בלתי נפרד מהווית הכיתה.
תלמידי הכיתה וחבריך לשכבה התכנסו באחד הבקרים לצבוע את חלוקי הנחל.
בכל רגע מרגעים אלה היית איתנו. שלל הצבעים שבחרו חבריך אפיין כל כך את הנער החיוני והעליז שהוסיף כל כך הרבה צבע לחיי החברה שלנו בכתה.

ואני? בכל בקר כשאני נכנסת עם כוס הקפה לכיתה, נדמה כי בעוד רגע תבוא לקראתי ותבקש כמו תמיד:
"אפשר להריח את הקפה שלך? אני כל כך אוהב להריח קפה..."

אני מתקשה לשקלל את ציוני התלמידים, כששמך מופיע ברשימת התלמידים ולצידו ציוני מחתית א' בלבד.
קשה עוד יותר מכך הידיעה כי אנו יוצאים לחופש הגדול, וכשנפגש בכתה יא' , לא תהיה עוד עמנו.

אלמוג יקר, פרח מוגן וריחני, בליבנו תהיה תמיד!

"יש פרחים שעד אין סוף נשארים במנגינה..."

אילנה אלחדף, מחנכת ותלמידי י'4

למעלה


***************


אלמוג



כל כך אהבת את החיים, תמיד ידעת למצוא את הטוב שיש בהם, ומי שהכיר אותך ידע, אלמוג, שאין בלבך שנאה.
רצית לנסות הכל - לטעום הכל בחיים - והם בגדו בך,
דווקא בך שכל כך אהבת אותם, דווקא בך שניסת למצות אותם למרות מגבלותיך.

זה לא הגיע לך, זה לא היה צריך לקרות.

חשבנו שאנחנו חזקים, רגילים למודעות שחורות, ואז כשזה הגיע זה נחת כמו ענן כבד שממלא את דרכי הנשימה ומותיר עינינו חסרות אונים מול גל הדמעות ששוטף אותם. ואז מתעוררת רוח גדולה - מיללת ומיבבת כמו חיה שחוטה, וציפורניים ננעצות ועניים עצומות בכל הכוח - מנסות לראות.

אלמוג, שלושים יום שאינך איתנו, לעד תהיה בליבנו,

שכבה י' מצפה אבי"ב

למעלה


***************


כשנער כה יקר הולך לעולמו עולים הזיכרונות ומאירים נקודות מפגש אישיות.

לכל אחד יש את האלמוג שלו.


זה מה שנותר וזה הוא נכס יקר.
התקווה -זהו אלמוג עבורנו ועליה נכתב: "התקווה הוא דבר בעל פלומה, השוכן בנשמה ומזמר נעימה ללא מילים ואינו חדל לעולמים".
הכל כבר נאמר ולא נותר לי להוסיף דבר.
כל שנשאר הוא להבטיח לך אלמוג לחיות עם התקווה, החיוך, החיבוק וכל מה שהותרת.
אנחנו מבטיחים לא להפסיק לחבק את משפחתך יפה, ערן, אראל ונטע ויחד נמשיך את דרכך.



דלית

למעלה


***************


קיץ, תשס"ב

יוני, 2002

אלמוג יקר, תלמידי האהוב,

יפה ערן אראל ונטע, בני משפחה,

חבריו של אלמוג!



לפני כחודש כשהיינו כאן כולנו ולווינו אותך בדרכך האחרונה
חוויתי מעמד שונה מכל מה שהכרתי קודם.
עד אותו מעמד חשבתי, ילד, שרק לי נהגת לומר מלוא גרון:
"שלום שרה! מה שלומך!" והרחבת לי את הנשמה והנשימה,
אך כשהאזנתי לדברי המלווים הבנתי כי לא רק אני אלא רבים האחרים
אשר נהנו מזיווך ורבים אשר להם הענקת מכוחותיך, משמחתך.
הי, ילד! פיזרת אנרגיה בלי קמצנות!
אין זה אופייני בעולמנו
גם לאלה שזכו בשלמות הגוף.
באותו מעמד בו ליווך רבים רבים חשתי כי עמד עולם מלכת,
רוח מיוחדת מילאה את המקום,
רוחך המחייכת והמקרינה
העניקה פה טקס שכולו מתן תורה!
תורה מיוחדת כולה, תורתך.

למחרת, נכנסתי ללמד קבוצת ילדים ושיתפתי אותם בצערי העמוק,
ראיתי אותך מחייך מקצה לקצה, כדרכך,
ושמעתי אותך אומר: "הי לא נורא, לא קרה שום דבר!"
ובאותם רגעים ממש הבנתי כי התורה היא תורת עצמת רוח האדם.
אתה הענקת לנו באישיותך וברוחך עוצמה אדירה אשר אינה נמדדת
אלא מתקיימת וישנה ופעמים נדמה לי כי ניתן לגעת בה,
הענקת אדוות של כוח הרוח, אדוות של שמחה, לכל מקום, לכל אדם!
בתורה שלך הענקת דיבר הטומן בחובו את כל הדברות:
"שמור על רוח האדם שבך ופזרה בנדיבות לכל"

לעזאזל, אלמוגי, מישהו חשב שעם עוצמה כזאת של רוח לא נחוץ לך
עמוד שדרה חזק ויציב
ולקח אותך מהעולם של מטה.

תורתך, הנשארת כאן בעוצמתה, אלמוגי, תהיה נר לרגלי,
ואדאג להעניק אותה לסובבים אותי ולתלמידי!
תודה לך, אוהבת עד מאוד!



שרה זרח

למעלה


***************


אלמוג יקר.



מה אומרים למלאך שדווקא ה"אין" שהשאיר אחריו, דווקא ה"אין" הזה כל כך קיים, כל כך "יש".
הבט בי אלמוג וראה - אינני כל כך צעירה. ראיתי בימי אנשים מלאכים לא מעט.
ראיתי אנשים יפים שחיו עמנו פה ועלו למימד האחר והפכו מיד למלאכים.

אבל אתה, אלמוג יקר, אינך כזה.
אתה אינך איש שעלהלשמיים והפך למלאך. אתה, אלמוג, אתה מלאך שירד מהשמים והיה לאדם, ונגע באדם.
אתה, אלמוג, הבאת אתך למימד שלנו מה שאנשים רגילים לא יודעים.
עשית כל כך מהר מה שבאת לעשות וחזרת הביתה.

הבט בנו אלמוג אנחנו פה, רבים כל כך, אנשים רגילים.
אנחנו אלה שבחיינו נגעת, נשארנו המומים, נשארנו תוהים.
איני יכולה לומר במילים מה לחיי הבאת. עמוק עמוק בפנים משהו בי יודע. משהו בי מודה.
ואתה כל כך חסר. נגיעתך בנו כל כך חסרה.
ודווקא ה"אין" הזה שהשארת מאחוריך כל כך קיים.

כל כך "יש".

נעמי ארבל

למעלה


***************


אלמוג



שלושים ימים חלפו מאז מותך ואני מסרבת להאמין.
לא יכולה לכתוב עליך, רוצה לכתוב לך.
לבי נקרע וחלקו חסר - ילדי הבכור, מלאכי חברי אלמוג.

אני רוצה להחזיר את הגלגל אחורה לתת לך עוד חיבוק, עוד נשיקה ארוכה כמו שאתה אוהב ולהגיד שוב כמה אני אוהבת.
חסרה לי נוכחותך השוקקת חיים, התפרצויות השמחה שלך, החיבוקים החמים שלנו, העיניים השוחקות והמבט האוהב.

אלמוג, אומרים שכשאנשים מתים מספרים עליהם רק דברים טובים, שוכחים את הרע וזוכרים רק את הטוב. מספרים כמה היו חכמים, אוהבי הזולת, שהיו מתגברים על כל מכשול, שמחים תמיד… אומרים שהמת היה נשמה טובה, פשוט כך. מספרים על הדברים היפים שעשה ואמר…
ואני תוהה, ואני שואלת: האם זה באמת נכון?

ואנו יודעים כאן כולנו איך אצלך כל הדברים שמספרים הם כל כך נכונים, כל מה שאומרים.
השילוב הנדיר של פתיחות, שמחה, כח רצון, אהבת הזולת והיכולת למצוא את הטוב בכל דבר גם במקומות בהם אנשים רגילים, כמונו, לא יכולים לראות. איך תמיד היית שמח, איך אהבת את כולם, איך לכולם אמרת שלום ואצל כולם התעניינת ושאלת לשלומם, הכל מדויק להפליא.
הטהורות שבך השמחה, והאהבה שהענקת - כל אלו נכונים.
למרות גילך הצעיר, השארת חותמך והשפעת לטובה על כל כך הרבה אנשים. וכל האנשים והחברים שאהבוך…
כל מי שהכיר אותך ולו במעט לא מסוגל לשכוח את האור בעינייך והחום שהקרנת.

אלמוג, קשה לחיות בלעדיך - אבל נחיה, כי זהו רצונך,
קשה לאהוב כשאינך איתנו - אך נאהב כי כך ציוית ,
קשה לצחוק בלעדיך - אבל נצחק כי זהו רצונך,
קשה להיות מאושרים בלעדיך - אבל נהיה מאושרים כי זוהי מורשתך

אנו נתאמץ כמו שאתה התאמצת בכל כוחך גם בתקופה האחרונה הקשה שהייתה מייאשת כל אדם אחר. אך אתה לא, התאמצת ובכוח בצעת את המטלות שהאמנו שיביאו לריפויך ... ואכן התקדמת, חזרת אלינו ולו למעט, השתפרת גופנית והתחלת להגות מלים, והמלה הראשונה שחזרת לבטא הייתה אימא ... מה עוד אוכל לבקש, בני שלי.

אני שומעת אותך אלמוג מבקש שאקום על רגלי, שאתחזק, שארים את הראש ואמשיך כמו שאתה תמיד המשכת, עם כוחות אדירים, בהנאה, בשמחה...
גרמת לי אושר, נחת וגאווה. זכיתי להיות קרובה אליך ולהיות מעורבת בכל רגע ורגע מחייך.
למדתי ממך המון, ואני מבטיחה שנמשיך בדרכך, כולנו ובמיוחד אחיותיך המקסימות, אבא ואני.

לחברים של אלמוג : אתם חברים וחברות של אלמוג, כבר שקועים בעיסוקי החופש הגדול, עוד מעט ותהיו עסוקים בבגרויות נוספות. אחר כך תלבשו ותפשטו מדים ולא רחוק היום בו תקימו משפחות...
תודה לכם על השנים היפות והטובות, ההתחשבות והעזרה. לא רבים זוכים לחברים כמוכם, ותאמינו לי שאני יודעת..
מאחלת אני לכם הצלחה ובריאות בכל אשר תפנו, ואך בקשה קטנה לי אליכם. זכרו אותו בפינה קטנה בלבכם, כי הוא הלך מכאן מוקדם אך העניק לכולנו רבות. ובכל פעם שתזכרו בו זכרו כמוהו לראות את הטוב וליהנות מכל דבר...

אלמוג - מלים בעצם לא אומרות מאום.
כה מעט אמרתי לעומת מה שאני מרגישה. הלכת לנו ושום דבר בעולם כבר לא יחזיר לנו את שאבד.

תודה! תודה על היותך ילדי שלי, תודה על כל האושר והשמחה ותודה על האור שהכנסת לחיינו. תודה על כל מה שלי נתת, תודה על מי ומה שהיית.
לעולם לא נשכח, תמיד נזכור ונזכיר אותך, את כל הטוב והיפה שהיה בך. מוקפים באהבה אדירה ע"י החברים ובני המשפחה ומתעקשים להמשיך -

מתגעגעת עד כאב,

אמא

למעלה

***************

חזרה