חזרה

השלמת הסיפור מגיל שלוש עשרה עד למותו

קשה לתמצת ולתאר את חייו של אלמוג, ולא רק מהסיבה שהוא איננו עוד עימנו והמלאכה קשה נפשית. אלא גם מהסיבה שחייו, וחיינו עמו היו מלווים בהרבה דאגה, טיפולים ואשפוזים מצד אחד אבל עם הרבה שמחה, הנאה ואושר מצד שני. את חיינו הרכיבו הרבה דקות מלאות פנינים. בחרנו להשלים מעט זיכרונות בסיפורו של אלמוג. אלמוג בבננו הבכור נולד ב- 10.7.1986. שמחנו והתרגשנו רבות לקראת הלידה. קראנו ספרים רבים ודמיינו רבות על איך יהיו חיינו מעתה ואילך. די מהר הבנו שאלו לא החיים אותם דמיינו לעצמנו. אבל עוד יותר מהר הבנו שזכינו במשהו מיוחד בבן מיוחד שיודע למצוא בכל קושי ובכל חוסר נוחות את הטוב. הבנו שחיינו יהיו מלאים באתגרים והתנסויות ואכן כך, כולנו, כל מי שהכיר אותו ולו ברפרוף, יצאנו נשכרים בנפשנו פנימה מהחוויות מההתנסויות מהמפגש עם הדבר המיוחד הזה - אלמוג. אלמוג ילד של אהבה- קבל ולקח אהבה במנות גדושות ולא ויתר. אלמוג לימד אותנו שאפשר ליהנות מכל דבר, אפילו מטיפולים, מבדיקות דם, מארוחה טפלה בבית חולים... על כל נושא היה לו מה להגיד, בכל חבורה שמעת את קולו, ישיר מאוד, ללא העמדת פנים.
הכנסתו של אלמוג למערכת החינוך הייתה מלווה בחששות. אז עוד גרנו בחיפה וחפשנו גן פרטי, הכי טוב בשביל אלמוג. דווקא שם נבהלו ולא הסכימו לקבלו. מחוסר ברירה הכנסנו אותו לגן של העירייה לגן עדינה, ושם אלמוג פרח והשתלב במהרה. זה היה ממש שלב משמעותי לגבינו - עדינה בלבה הרחב והנותן למדה אותנו שאם נתעקש אלמוג יוכל להשתלב בחינוך הרגיל ולמצות את יכולותיו הרבות. ואכן ראוי לציין שבכל המערכות מאז הייתה הענות עצומה, התארגנות וקבלה נהדרת ועל כך תודתנו הרבה. אלמוג היה כה תמים, כה מלא באהבה שכאשר עדינה כעסה עליו כי הפריע בזמן הריכוז ועשה פרצופים לכולם. הוא לא הבין מה זה הכעס הזה בכלל. ואחרי שהסברנו לו על מהות הכעס אמר שכולם היו יותר מדי רציניים וקשה לו בלי צחוקים.


אלמוג קיבל את מגבלותיו בהבנה והפך אותם לזכות. כששאלו אותו על כך שהוא לא יכול לשתות דרך הפה אלא רק דרך צינורית המחוברת לבטן אמר שזה יתרון כי הוא היחיד שמסוגל גם לשתות וגם לדבר (מה שלא הפסיק לעשות) בו זמנית. עד כדי כך הפך את זה ליתרון שילדה בגן בקשה מאמא שגם לה יעשו כזאת צינורית, ובבית הספר עשו הילדים בינהם תורנות וראו זאת כזכות לעזור לו בשתיה. אלמוג כמובן אהב להרגיש את תשומת הלב הזו וגם כשיכל לבצע את השתייה בעצמו נעזר בחבריו.

שנת 1998 אלמוג נכנס לחטיבה. די חששנו, נראה לנו מאיים לעזוב את החממה של היסודי. אך הנה התחילה השנה, צוות המורים נערך, פגישות , דיונים והרבה הרבה רצון טוב. אלמוג מיד התחבר עם כולם, וגם בלימודים עשה חייל. דווקא השיטה הפרונטלית תאמה יותר את יכולת הריכוז שלו וכמובן הסייעת רווית שהייתה שם בשבילו.

בשנת 1999 חגגנו את בר המצווה בזהירות כדי שההתרגשות לא תפר את האיזון בגופו. למרות זאת התרגשנו מאוד לשמוע את אלמוג משמיע את הפרשה "חוקות" בכותל, המשכנו בטיול על חומות ירושלים וסיימנו בארוחה.


בשנה זו, 1999, בעקבות משאלתו של אלמוג, החלטנו לטוס לראשונה לטיול משפחתי בחו"ל, כמתנת בר מצווה. ההחלטה נפלה על טיול קרוונים להולנד. אלו היו שבועיים וחצי מוקסמים. אלמוג חגג ובכל פיסת מים הוציא חכה וניסה לדוג. הילדים נהנו מכל האתרים הנהדרים. מיד בהתחלה היינו בכיכר דאם באמסטרדם והחגיגה בקרב היונים הייתה רבה. אלמוג לא הסכים לעזוב את הכיכר עד שכל היונים ישבעו. אלמוג כמובן רצה לבקר בכל גני החיות והספארי, והתקרב לכל החיות. בספארי ב BEEKSE BERGEN אלמוג התקרב מדי לציפור גדולה בשם מרבו והיא בפתאומיות נקרה בעינו כך שירד גם דם. הרופא המקומי לא הבין אנגלית. לקח זמן רב עד שמצאנו דובר אנגלית שיסביר לרופא כיצד לנקות בעדינות את המקום ויכתוב מכתב המסביר את האירוע למקרה שתתפתח נפיחות או אדמומיות. בכל אותה עת בה היינו לחוצים בגלל הרגישות והעדר הדמעות המגינות, אלמוג ישב ונהנה מכל הבלגן.

לאחר ההצלחה של טיול חו"ל הקודם החלטנו פה אחד לצאת גם בשנת 2000 לטיול משפחתי בחו"ל. הפעם הוחלט לצאת לבקר בעיר לונדון, שיט תעלות באנגליה ולסיום פריז וכמובן היורודיסני. לשיט לקחנו הרבה משחקים וספרים לקריאה מתוך כוונה ליהנות מארבעה ימים של נופש ורוגע. למרבה ההפתעה רוגע לא היה שם. בכל מקטע היו עשרות סכרים שהיה צריך בכוח לפתוח ולסגור לפי הצורך להכוונת גובה המים כדי שהספינה תוכל לעבור. הילדים כמובן שמחו לעלות ולרדת מהספינה כדי לעזור בפתיחה וסגירה של הסכרים. מיותר לציין את ההנאה הרבה שלהם ביורודיסני.

למרות שאלמוג לא התלהב במיוחד מלימודים הוא התלהב מ"הקמצן" של מולייר. באותה שנה, שבוע הספר התקיים במושבה הגרמנית. עד שאלמוג לא מצא את הקמצן כדי שיישאר לו גם בבית אחרי שיחזיר את ספר הלימוד לבית הספר, לא מצא מנוח. עבר מדוכן לדוכן לשאול היכן ניתן להשיג את הספר. הוא היה מושיב אותנו מחלק תפקידים והיינו משחקים את המחזה, שוב ושוב.

היינו שייכים לקבוצת ניצנים במשגב והפעילות האהובה ביותר על אלמוג הייתה פעילות אתגרים. פעילות שהתבצעה פעם בשבועיים בהם מתחו חבלים בין עצים והילדים טיפסו, הלכו על חבלים ועשו אומגה. לשמחת אלמוג הוא יכל להזמין גם את אחיותיו לפעילות ששמחו מאוד להצטרף.


במשך השנה המשכנו בטיולים בארץ ואף רכשנו ג'יפ כדי לאפשר טיולים רבים יותר שלא יכולנו לבצע קודם בגלל הקושי של אלמוג ללכת מרחקים גדולים. הטיולים המועדפים על אלמוג היו כמובן טיולי מים, וככל שהטיול יותר בתוך מים כן ייטב.

ראוי לציין גם את ההתמודדות עם הפזיותרפיה הימיומית שאלמוג היה צריך לבצע. מדי כמה חודשים היינו צריכים להחליף את הפזיותרפיסט ואת סוג התרגילים כדי להוסיף עניין. התרגילים היו מתישים גם בגלל הקושי לבצע אותם גם בגלל חד גוניותם ובעיקר בגלל החובה היומית. בשנה וחצי האחרונה גילינו את דורית ואת הפלדנקרייז. אלמוג מיד התלהב מהרעיון שהוא שוכב פסיבי לגמרי ומישהי נחמדה שגם מתלהבת מכל החוכמות שלו עובדת קשה ומבצעת עליו את התרגילים השונים.

בשנת 2001 טסנו לצפון איטליה לשבועיים וחצי, מתוכם שבוע גרנו בוילה בעלת 3 קומות ו-11 חדרים. הילדים היו מוקסמים וחגגו שם במשחקי מחבואים אינסופיים. בנוסף בקרנו באגמים, בונציה, בפירנצה, בפיזה ובדולומיטים. למוזיאון בפירנצה נכנסנו מתוך ידיעה שתוך חצי שעה יתחילו להשתעמם וירצו לצאת, אך להפתעתנו שלושתם נסחפו בתמונות ובהסברים וכמובן מפסל דוד הידוע והביקור התארך לכ- 4 שעות.





למרות כל הפזיותרפיה והתרגילים הרבים מצב העקמת החריף והחוליות החלו ללחוץ על הריאות ולהקשות על הנשימה. התברר שאין מנוס ואלמוג יאלץ לעבור ניתוח בגב. בעקבות בדיקות נוספות לקראת הניתוח התגלה גם אוסטופורוסיס חמור שהצריך עירוי תרופה מיוחדת פעם בחודש. היינו מגיעים לאשפוז פעם בחודש, תוך דקות אלמוג היה מתיידד עם הצוות הרפואי ומיד דורש מיטה מול טלוויזיה.
בעקבות בעיית האוסטופורוסיס מצאנו קלטת של התעמלות בונה עצם ואלמוג ביצע את ההתעמלות עם הקלטת מדי יום. אלמוג התלהב מההדגמה בקלטת של פיתול חוליות עמוד השדרה בעת הפעילות. ולא משנה כמה פעמים הוא ראה את הקלטת, כל פעם הוא התלהב מחדש מאותה הדגמה. זהו דבר שאפיין את אלמוג מאוד להתלהב שוב ושוב מדברים פשוטים שאנו חלפנו על פניהם ללא התייחסות.
הוא אהב לשמח את כולם לכן לכל סבתא היה אומר מקטנות שהאוכל שלה הכי טעים. ולנו היה אומר כשתמהנו על כך - "לא נורא העיקר שתשמחנה שניהן". כן כך היה אומר כי הקפיד על לשון מדויקת ושפתו העשירה הדהימה רבים. תמיד הקפיד על נימוסים ואת כולם ברך לשלום והתייחס אפילו ובמיוחד לקטנים. אהב מאוד תינוקות ותמיד שאף שנגדיל את המשפחה. בכל פעם ששם לב שאני נוגעת/מחזיקה את הבטן מיד היה שואל - "אולי את בהריון" ולא רק אותי היה שואל למבוכתנו הרבה. הוא לא רצה להכביד ותמיד היה מתנצל כשחשב שהוא לטורח. לפני כל בדיקת דם היה אומר לרופא/אחות "שתהיה לך עבודה קלה", ואם לא הצליחו (מה שקרה הרבה פעמים בגלל הורידים הדקים) היה אומר "לא נורא בפעם הבאה תצליחו". לפני הניתוח שהיה צריך לעבור היה צריך לבצע בדיקת MRI לחוליות עמוד השדרה. הבדיקה נמשכה כשעה וחצי כאשר מוכנסים למעין מנהרה ואסור לזוז בה. אשה שהגיע לבדיקה לפנינו לא יכלה לבצע אותה מפחד. חששנו שגם לאלמוג יהיה קשה לאור ידיעתנו שהוא לא מסוגל לשבת באותה תנוחה אפילו לזמן קצר. לאחר הסבר נכנסנו איתו הקראנו לו מחוברות הקומיקס "טינטין" שהוא כה אהב וכל הבדיקה אלמוג לא זז.

אלמוג אהב וידע כמעט את כל מערכוני הגשש מגיל קטן. הוא דקלם אותם בעל-פה וידע להמשיך כל מערכון. אפילו את תרגילי המתיחה הקשים שהיה צריך לבצע, ביצע תוך תנועות לשמע השיר "אהובתי יעל" של הגשש.

אלמוג אהב להעניק ולקבל אהבה ובצרורות. כל לילה אהב עוד חיבוק חזק ונשיקה. היו המון דברים שהיו צריכים לחזור על עצמם במדויק מדי יום, דברים שאהב לעשות ולא היה מוותר עליהם. במסגרת הדברים שחוזרים על עצמם היה מבחן חושך כפי שאלמוג קרא לזה בו הוא לפני השינה הוא מכבה את האור סוגר את הדלת ופוסע בחדר בחשכה מוחלטת עד להדלקת האור הקטן. בנוסף שמיעת כל לילה וכל הלילה את ולס הפרחים של צ'ייקובסקי. אם היינו מתעוררים מהמנגינה באמצע הלילה ומכבים את המערכת הוא מיד היה מתעורר ומדליק בעיניים עצומות מבלי לשים לב מה קורה מסביב.

בשנה האחרונה גם התאפשר לאלמוג להשתתף בחוג קרמיקה. אלמוג התאהב מיד באבניים ולא היה מוכן לוותר על אף פגישה גם כשלא הרגיש טוב. הוא היה מגיע מבית הספר מתחבר מיד לחמצן כדי להתאושש ולא להפסיד את החוג. מיד כמובן הוא התחבר עם רונית ועקב אחר ההסברים.

בכתה י', אלמוג המשיך בכתת מב"ר, שוב חברה חדשים שבמהירות מתחברים ומקבלים את אלמוג בזרועות פתוחות ובלב רחב. אלמוג בשנה זו פשוט התענג על כל רגע. כבר מן ההתחלה התאהב בכולם, ובכל יום חזר עם סיפורים על החברה, המורים והחוויות...
שבוע לפני התאריך המיועד לניתוח, ערכו לו חבריו לכתה הפתעה ביקור בבאולינג. אלמוג היה כל כך נרגש ושמח על ההפתעה. כולם ברכו אותו והוא היה מאושר מתשומת הלב הרבה שהרעיפו עליו.
שבת לאחר מכן היינו צריכים לצאת בשעות הערב לכיוון בית החולים בירושלים. אלמוג סרב לצאת עד שידע מה מצבו של שחקן הכדורגל של מכבי תל-אביב, מני לוי, שהתמוטט באמצע משחק כדורגל. לאחר שכנועים רבים והבטחות שהוא יעודכן בדרך יצאנו. כשהגענו לירושלים, לבי"ח הדסה עין כרם כבר היה מאוחר, מיד חיברו את אלמוג לאינפוזיה לקראת הניתוח. בשעת לילה מאוחרת הודיע המנתח שהוא חולה והניתוח לא יתקיים למחרת. וכך למרות כל ההכנות הרבות חזרנו הביתה. במהלך השבוע שלאחר מכן אלמוג הרגיש לא טוב. בסופו של אותו שבוע כשמצבו החריף אלמוג אושפז עם ירידה חדה מאוד במלחים בדם. בעקבות תיקון מהיר מדי של המלחים (דרך אינפוזיה) מצבו החריף עוד יותר עד כדי איבוד הכרה. אלמוג הועבר לירושלים למחלקת טיפול נמרץ בבי"ח הדסה עין כרם. אלמוג לאט, לאט התחיל להתעורר ואנו העברנו אותו להמשך טיפול בבית. כאן בעזרת כל החברים הטובים המשכנו בטיפול מסיבי של גירויים ופזיותרפיה. אלמוג השתפר לאט, לאט והחל לשתף פעולה ואף התחיל להשמיע כמה מילים, כשהמגמה הייתה של שיפור כל הזמן.
לצערנו הבעיה הנשימתית הכריעה אותו לילה אחד ב- 20 למאי 2002.

חזרה